עם הידע הכלכלי שנצבר עוד ועוד אנשים רצו להיעזר בי.
יום אחד חבר ביקש ממני להסתכל על תלוש המשכורת שלו –
גילינו שהוא הפסיד למעלה מ-40 אלף ₪ כי המעסיק שלו לא הפריש לו תוספת מסוימת,
40 אלף ₪ שהופסדו רק כי הוא לא בדק את תלוש המשכורת שלו כמו שצריך!
כאב לי הלב.
חבר אחר סיפר לי שהוא מתחיל עבודה חדשה, וביקש ללמוד קצת יותר על נושא הפנסיה.
גם חברי כפר הסטודנטים שהייתי שותף בו ביקשו ממני להרצות להם על התנהלות כלכלית, אז זרמתי.
הבנתי שדווקא בגלל שאני לא בא מהתחום קל לי יותר לעזור לאחרים.
ישבתי עם מוריה אשתי והחלטנו שאני מפתח את הצד הכלכלי אפילו יותר.
נרשמתי ללימודי ניהול ההון האישי וליווי לכלכלת המשפחה.
הבנתי שבכמה פגישות אני מסוגל לעזור לאנשים בסכומי עתק של מאות אלפי שקלים.
ההבנה המדהימה הזו הכתה בי. החלטתי שזה הייעוד שלי, ולשם אני חותר.
באופן טבעי התחלתי לעזור למשפחות שנמצאות במצוקה כלכלית.
אני רוצה לספר לכם על אחת המשפחות הראשונות שליוויתי – זוג עם ששה ילדים, בשנות ה-40 לחייהם, בעלי הכנסה חודשית יפה. שניהם בריאים, עובדים, גרים בדירה משלהם…
אבל יש סוד אפל שרובץ על המשפחה – חוב לא מנוהל בגובה 600,000 ש"ח, חוב שרק הולך ותופח.
מה שהכי תפס אותי בסיפור הזה הוא
שבעצם…
לא היה כאן שום סיפור.
לא ילד חולה, לא פשיטת רגל עסקית, לא עוקץ…
כלום!
פשוט התנהלות לא טובה שנמשכה יותר מדי שנים.
התהליך איתם היה כואב. הם היו אמיצים. הגדלנו הכנסות וקיצצנו בהוצאות. ביטלנו הוראות קבע ועקבנו אחרי כל שקל.
זה היה ארוך והיו רגעי ייאוש,
אבל בסוף הצלחנו – בניתי עבורם תכנית שבמסגרתה הם יוכלו לצאת מהחובות תוך שמונה שנים.
בנסיעה הביתה, אחרי הפגישה האחרונה שלי עם אותו הזוג, הייתי לא רגוע, ולא ידעתי למה. הרי הצלחנו להוציא אותם מהבוץ! החמיצות לא עברה לי גם כשחניתי ליד הבית.
ואז זה היכה בי – אם רק הייתי פוגש אותם שני עשורים קודם, החיים שלהם היו נראים אחרת לגמרי.
במקום להתמודד עם חובות, הם היו משקיעים,
במקום לריב על כסף, הם היו מתכננים יחד את החופשה הבאה.
במקום למרוט שערות מהיום שבו הבכור שלהם יביא כלה הביתה, הם היו מתרגשים ומחכים כבר לנכדים…
המשך יבוא 